עובדים החשופים לתנאי חום קיצוניים, עלולים לחוות עלייה קיצונית בטמפרטורת הגוף עד כדי עומס חום פיזיולוגי (heat stress), שבמידה והחשיפה לעומס החום ממשיכה ומחמירה היא מסכנת את חיי העובד ובריאותו.
הגורמים המשפיעים על התפתחות עומס חום פיזיולוגי אצל עובדים, יהיו מאידך, תנאים חיצוניים בסביבת העבודה, כדוגמת, הטמפרטורה, הלחות באוויר, רוח וקרינת חום, וכן, גורמים הקשורים לאופי פעילות העובד, כמו סוג, קצב ועומס העבודה וכמובן, סוג בגדי עבודה שהוא לובש.
בקיץ, כאשר הטמפרטורה והלחות גבוהות יחסית, הסיכון להתפתחות עומס חום פיזיולוגי בעובדים המבצעים עבודות בשטח פתוח גדל משמעותית, אותו הדבר, בעבודות חקלאות, בעבודות בניין, בעבודה בתעשייה, באימונים צבאיים, באימוני ספורט, ואפילו למטיילים. בנוסף, קיימים מקומות עבודה רבים, שבהם מבוצעות עבודות בתוך מבנים, אולם, בקרבת מקורות חום, ולכן, יהיו בהם תנאי חום קיצוניים במשך כל ימות השנה, לדוגמה, מפעלי מתכת והתכה, יציקות וטיפולי חום במתכות, ייצור של זכוכית וגומי, ייצור חשמל ודודי קיטור, מפעלי מזון ומאפיות. החשש להתפתחות עומס חום פיזיולוגי אצל העובדים במקומות אלה, מוחשי ובעל הסתברות גבוה.
הסימנים לעומס חום פיזיולוגי, יהיו, אובדן כושר ריכוז, התכווצות שרירים, גירוי עור ופריחה, התייבשות, עילפון, תשישות, סחרחורת, ערפול חושים, בחילה, כאבי ראש ובמקרים חמורים מכת חום. מכת חום, עלולה להסתיים במוות, במידה שאינה מטופלת מידית.
במקרה שנדרשת עזרה ראשונה לטיפול בנפגע עומס חום לפני הגעת גורם רפואי, הטיפול יכלול קירור הגוף, מנוחה באזור קריר ושתיית נוזלים. במידה שהאדם אינו מסוגל לשתות, יש לספק לו עירוי נוזלים על ידי איש מקצוע שהוסמך לכך.
יתכנו מצבים שגוף העובד מסתגל לעבודה בתנאי חום על ידי הזעה מוגברת, והעובד באמצעות שינוי הרגלים, כמו הסרת בגדי עבודה מחממים, שתיית משקאות קרים, אוורור ו/או מיזוג אוויר, שהייה בצל, או באזור קריר, והקטנת קצב העבודה. אולם, במצבי עבודה רבים שינויים אלו אינם מתאפשרים, לדוגמה, בעבודה המחייבת לבוש של בגדי עבודה מסוימים או שימוש בציוד מגן להגנה על הגוף.
לא קיימות תקנות ייעודיות למצבי "עומס חום". עם זאת, ברור כי עומס חום הוא "גורם מזיק" בהתאם להגדרת "גורם מזיק", כמו, "גורמים מזיקים" אחרים, לדוגמה, גורמים כימיים, או פיזיקליים מזיקים, הנמצאים במקום העבודה, שהעובדים עלולים להיחשף אליהם בזמן העבודה.
האמצעים העומדים לרשות המעביד לצורך הקטנת הסיכון, או, מניעת גורמי הסיכון לעומס חום הם:
שימוש באמצעים הנדסיים לבקרת טמפרטורה,
הקטנת קצב עבודת העובד והמאמץ הפיזי שלו,
מניעת התייבשות ואספקת שתייה קרה במקום העבודה,
אספקת בגדי עבודה מתאימים, המאפשרים למערכות הוויסות ובקרת חום הגוף לתפקד ביעילות לצורך נידוף נוזלים מבוקר, לדוגמה, בגדים העשויים מאריגים "נושמים", ככותנה, ולא מאריגים סינתטיים.
וכמובן, הדרכת עובדים, ובמיוחד עובדים חדשים וצעירים להעלאת המודעות והכרת הסיכונים לעומס חום ולזיהוי הסימנים לעומס חום, ויישום שיטות עבודה בטוחות ולהכרת אמצעי הגנה בחירום לטיפול בסובלים מעומס חום.
